הכלנית מופיעה כמעט בכל אזורי הארץ, מוכרת ונפוצה בזכות היותה צמח מוגן. צמח בעל פקעת, עגולה, או מאורכת, לעיתים מופיעות אונות צדדיות. העלים מחולקים לאונות, האונות גזורות, העלים ארוכי פטוטרת, פורצים מהקרקע כפופים ולאחר מכן מזדקפים. מקור השם ANEMONE מיוונית, המילה היוונית ANEMOS פירושה רוח, הפירוש מתייחס לעובדה שעם הבשלת פרודות הפרי המקובץ, זרעי הכלניות מתפזרים ע"י הרוח. השם העברי "כלנית" ניתן בזכות הפרח המתהדר ככלה. צורות הבר של הכלנית שימשו באירופה ובארץ, מוצא לטיפוח של זני תרבות. מוצא - ארצות הים התיכון וקדמת אסיה.

בכלניות התרבותיות קיימות שתי קבוצות זנים עקריות: 1. קבוצת DECAEN, הפרח בעל דור אחד של עלי כותרת 12-5 במספר. צבעי הפרח סגול כחול, סגול ורוד, לבן, אדום. 2. קבוצת St. BRIGID הפרח בעל מספר רב של עלי כותרת "פרח מלא", צבעי הפרח כחול עמוק, לבן, סגול, סגול ארגמן, אדום. מבין העלים עולה וצומח עמוד תפרחת באורך כ-30 ס"מ הנושא את הפרח. בשתי הקבוצות קוטר הפרח כ-6 ס"מ. במרכז הפרח ריבויי עליים ואבקנים שחורים. פקעת אחת יכולה להצמיח מעל 10 גבעולי פריחה.

ערוגות, כקבוצות בערוגות מעורבות, גבולות, מדשאות, פרח קטיף.

את פקעות הכלנית יש להשרות במים כ-12 שעות לפני השתילה במקום מוצל, ובגמר ההשריה לשתול מיד.