תכנון גינה

גיאופיטים

הגדרה בוטנית לצמח בעל איבר אגירה וניצני התחדשות תת קרקעיים.
בגיאופיטים או "צמחי הבצל" בשפת היום יום, העלים הם הנראים כחלקו העיקרי של הצמח
בניגוד לצמחים אחרים בהם הגבעול הוא החלק הבולט ביותר של ציר הצמח

גיאופיט טיפוסי בטבע מותאם לאזורים בהם מחולקת השנה לשתי עונות:
עונת הגשמים: תקופת הצמיחה, ועונת היובש: תקופת התרדמה.
עונת הצמיחה היא תקופה פעילה, בה הצמח ירוק, מבצע הטמעה ואוגר חומרי תשמורת באברי אגירה מיוחדים.
בתום עונת הצמיחה נובלים ומתים כל חלקי הצמח שמעל פני האדמה. אברי האגירה יחד עם ניצני ההתחדשות נשארים באדמה וזוהי עונת התרדמה.
עם בוא הגשמים מחזור הצימוח מתחדש.

מרבית הגיאופיטים הם מינים רב שנתיים, כלומר תהליך ההתבגרות והרבייה מתקיים יותר מעונת גידול אחת.
בבתי הגידול בטבע גדול חלקם של הגיאופיטים בעולם הצמחים, במיוחד בין הצמחים השייכים למשפחות השושניים, האירוסיים והנרקיסים.

ניתן למיין את הגיאופיטים למספר קבוצות לפי מוצא האיבר אוגר המזון:

בצלים

איברי האגירה וההתעבות הם העלים.

בין המשתייכים לקבוצה זו הם: הנרקיס, הצבעוני, היקינטון, השושן.

פקעות

איברי האגירה וההתעבות הם הגבעולים. הגבעול התת-קרקעי שינה צורתו והתעבה.
בין המשתייכים לקבוצה זו הם: הסיפן, הרקפת, הכרכום.

קנה שורש

גבעול תת קרקעי אופקי או מאונך.
בין המשתייכים לקבוצה זו הם: האירוס ההיכל, הקלה.

שורשים מעובים

אברים אוגרי מזון הנושאים בחלקם העליון גבעול תת קרקעי קצר.
בין המשתייכים לקבוצה זו הן הנוריות.

תכנון שתילה

תיכנון – המפתח לגינה יפה ופורחת, עצות ורעיונות להצלחה.

גידול פקעות ובצלים תופס מקום גדל והולך בתכנון ובביצוע הגינון הציבורי והפרטי. הצלחת הגידול מובטחת במינימום מאמץ. התוצאה – פריחה מרהיבה בשלל צבעים. על ידי התייחסות למספר כללים פשוטים, גם המתחילים וחסרי הניסיון יהיו לבעלי גן פורח, כגננים מלאי גאוה.

לקראת התיכנון כדאי להתחשב בשונות המאפיינת את "בצלי הפרחים", והמתייחסת לגובה הצמחים לקשת הצבעים המגוונת, לגודל הפרח, צורת הפריחה ומועדי הפריחה. ניתן לתכנן רצף פריחה בגינה החל מהחורף ועד סוף האביב.

מתוך המגוון הרב של בצלי הפרחים, ניתן למצוא את אלה שיתאימו למטרות שונות בגינות הנוי השונות, ההנאה לא תאחר לבוא.
בצלי הפרחים מתאימים למגוון אפשרויות גנניות. ניתן לשתול בערוגות, חד או רב גוניות, שתילה כגבול – זו יכולה להיעשות לאורך צמחיה רב שנתית, לאורך גדר, דרך ועוד. שתילה למטרות כיסוי, סוגים מסוימים מתאימים למסלעות אחרים למדשאות, סביב גזעי עצים ושיחים, ולשתילה באדניות , בעציצים או בכלים שונים, וכמובן כפרח קטיף.

• שתילה מקובצת של מינים נפרדים, מעצימה ומגבירה את אפקט הפריחה.
• רצויה שתילה בקבוצות, או באשכולות, כל המרבה, התוצאה מרשימה יותר.
• רצוי לשתול מספר אי זוגי של קבוצות.
• בצלים הפורחים במדשאה זהו מראה משובב, ניתן להנות מפריחת כלניות, נרקיסים, ועוד, על ידי שתילתם בתוך הדשא.
  יש להתחשב בעובדה כי אין לכסח את הדשא עד להתייבשות עלוות הצמחים. מובטחת הנאה רבת שנים מפריחת הבצלים.

קניה, אחסון, וטיפול בבצלים לפני שתילתם.

אחסון "בצלי הפרחים" עד לשתילתם חשוב ביותר. הקפדה על תנאי אחסון נכונים, תבטיח קבלת פריחה מיטבית. בחלק גדול של בצלי הפרחים, הפרח נמצא בצורה מושלמת בבצל, לכן חשוב לאחסנם במקום מאוורר ויבש בטמפרטורה של כ- 20 מעלות.
אין לאחסן בצלי פרחים בשקיות פלסטיק, יש להימנע מאחסונם בסביבה של פירות בשלים כמו בננה, ותפוחים, המפרישים אתילן שהוא הורמון צמיחה העלול לשבש את הפריחה.

• יש לברר האם נדרשים תנאי אחסון מיוחדים לפני השתילה!

ככלל אין צורך לקרר את כל הבצלים והפקעות במקרר לפני השתילה, מלבד צבעונים יקינטון וכרכום.

• אחסון במקרר עד לשתילה – את בצלי הצבעונים יש לקרר ב- 5 מעלות למשך 9-6 שבועות (בתא הירקות במקרר הביתי) לפני השתילה. יקינטון וכרכום יש לקרר באותם תנאים למשך 6-4 שבועות לפני השתילה. מטרת הקירור היא לאפשר פריחה מוקדמת ואיכותית.
• בולבינלה, שושן, ליליום, נרקיס חצוצרה וסקילה פעמונית רצוי לאחסן במקרר בתא הירקות, עד למועד שתילה רצוי.
• יש להימנע משתילה בימים בהם הטמפרטורות גבוהות.
• יש לברר האם נדרש טיפול מקדים לפני השתילה.

כלניות ונוריות יש להשרות במים, בצל ולא בשמש, כ- 12 שעות לפני השתילה.
בתום ההשריה לשתול מיד בקרקע מושקת ומנוקזת היטב, יש לשמור על קרקע לחה במהלך הגידול.
בימים חמים מומלץ לצנן את מקום שתילת הנוריות והכלניות על ידי השקיה תכופה עם מעט מים והצללה.
לבצלים ופקעות אחרים לא נדרש טיפול מקדים לפני השתילה.

השתילה

דישון – "בצלי פרחים" יגדלו ויפרחו גם ללא תוספת דישון, משום שבבצלי הפרחים ישנו מזון האגור באברי האגירה. על מנת לשפר צימוח ואיכות פריחה, ניתן לדשן (נוריות מגיבות היטב לדישון). הדרך הקלה והפשוטה היא הצנעת הדשן בסביבת הבצל עם השתילה. מומלץ להשתמש בדשן שחרור איטי, המכיל את כל היסודות הדרושים לצמח, דשן הפעיל 6-3 חודשים.

ניקוז – יש לשתול בקרקע מושקית ומנוקזת היטב, בצלים הנשתלים בקרקע בה המים עומדים עלולים להירקב.
גידול במכלים, אדניות ועציצים – הניקוז כאן חשוב במיוחד.
יש להתחשב בעובדה כי מצע הגידול נוטה להתייבשות מהירה כאשר מכלי הגידול ממוקמים בשמש מלאה ובאזורים בהן נושבות רוחות.
יש לשמור על לחות המצע לאורך כל תקופת הגידול.
במצע יבש מתייבשות היונקות לאורך השורשים והתפתחות הצמח נפגמת.
מאידך עודף מים במצע גורם נזק רב לבצל, לפקעת ולצמח המתפתח.
על מנת לצמצם נזקים, מומלץ למקם את מכלי הגידול באזורים מוצלים בגינה, עם הופעת גבעול הפריחה ניתן למקם מחדש באזור הרצוי בגינה.

כמה להשקות – תקופת הגידול הראשונית של בצלי הפרחים היא הסתיו, כידוע הסתיו מאופיין באקלים שאינו יציב מבחינת טמפרטורות וחלוקת גשמים. לאחר השתילה יש להקפיד על קרקע לחה, צמח שנבט וסובל ממחסור במים יגרם לו נזק רב.

בירור דרישות האור לכל אחד מהסוגים שנבחרו לשתילה, האם לשתול באור מלא, אור חלקי או צל מלא. מחסור באור יגרום לחלק מהצמחים לא לפרוח, ואילו בצמחים הדורשים צל, חשיפה לאור מלא תעכב את התפתחותם.
כיוון השתילה – ברוב בצלי הפרחים קל להבחין בכיוון השתילה המתאים: החלק הרחב כלפי מטה, ממנו יפרצו השורשים, ואילו החלק הצר, המחודד, כלפי מעלה – ממנו יצמחו העלים וגבעול הפריחה.
נוריות שותלים עם הקצוות המחודדים כלפי מטה, רקפת שותלים עם הצד החלק כלפי מטה והצד הקעור כלפי מעלה.

מתי לשתול
שתילת בצלי הפרחים מומלצת החל מאוקטובר ועד סוף דצמבר. יש לשתול את בצלי הפרחים רק לאחר התקררות ממשית במזג האוויר. ככל שהבצל פורח מוקדם יותר, יש לשותלו מוקדם יותר, על מנת לאפשר צימוח של מערכת שורשים טובה ועלווה מפותחת. אין לשתול כשהטמפרטורות עדיין גבוהות, צירוף של טמפרטורה גבוהה, קרקע רטובה וחמה יגרמו במקרים מסוימים רקבון ותמותה של הבצלים והפקעות.

הפריחה הסתיימה – מה עכשיו?

אין לתלוש את העלים, כל עוד הם ירוקים, אלא יש לאפשר להם לבצע הטמעה עד להצהבתם. כדאי לתלוש עלים רק כשהם צהובים ונתלשים בקלות.
עם התייבשות הנוף בתום עונת הגידול, יש להפסיק את ההשקיה. ניתן להוציא את הפקעות והבצלים, לנקותם משאריות העלווה והאדמה, להרחיק את הנגועים ולאחסן במקום מאוורר ויבש בטמפרטורה של כ- 25 מעלות עד לסתיו הבא. האחסון חייב להיעשות בכלים פתוחים ומאווררים. אין לאחסן בתוך שקיות פלסטיק או כלי פלסטיק אטומים.
באזורים בגינה שאינם מושקים בקיץ ניתן להשאיר את הפקעות לעונה הבאה. מניסיון שנצבר בגינות רבות ישנו סיכוי טוב לחלק גדול מהבצלים והפקעות לעבור את הקיץ "בשלום", גם כשהאזור בו הם מצויים בגינה מושקה משך הקיץ.

רצוי לחטא את הבצלים לפני האחסון על ידי איבוקם בחומרים המכילים קוטלי מזיקים ומחלות.
אחסון בתנאים לא מתאימים כמו תנאי סביבה יבשים וחמים יגרמו לכך שהבצלים יתייבשו ויהפכו ל"מומיות", או לחילופין אחסון בתנאי לחות וטמפרטורה גבוהים יגרמו רקבון.
ישנם צמחים אשר מומלץ לא להוציאם בתום עונת הגידול, אלה יצמחו לגוש גדול, אחרי מספר שנים כשהגוש גדול מדי לטעמכם, אפשר להוציא בתום עונת הגידול, לפרק, ולאחסן עד לסתיו הבא.