אירוסים – צמח שיש לו בית מלוכה

מאת: ורדה אוזילבסקי

שלוש מאות מינים, אלפי זנים בשלוש קבוצות גידול עיקריות. זהו האירוס שכל גינה תשמח בפריחתו.

השימוש הגנני המומלץ באירוס הוא ליצירת כתמי צבע. לקבלת פריחה שופעת יש להקפיד על שתילת זני המכלוא בשטחים מוארים היטב.

האירוס, סמל החברה להגנת הטבע, סמל הצופים וסמלם של מספר בתי אצולה באירופה, הוא בעל מראה ססגוני והדור.

תירבות האירוס כצמח נוי נעשה לפני מאות שנים, תחילה על ידי גננים יפנים שיצרו בדרך של הכלאות וטיפוח זני מכלוא צמחים בעלי פרחים כחול-סגול הידועים היום בשם אירוס יפני. מאוחר יותר הצטרפו המגדלים ההולנדים למשחק וטיפחו את זני האירוס ההולנדי ואחרים.

שמו של הצמח ניתן לו על שם האלה היוונית האחראית על הקשת בענן. האירוס שייך למשפחת האירוסיים, שלה ייצוג נוסף בגינה: כרכום, פרזיה, איקסיה, ספרקסיס, סיפן, וטסוניה, בביאנה, הומריה ועוד. הסוג אירוס מונה כ-300 מינים ומקורו באזורי הצפון הממוזגים. בצומח הבר הארץ-ישראלי יש ייצוג לארבעה סוגים ממשפחת האירוסיים: סיפן, אירוס, כרכום ורומליאה. בארץ יש בסוג אירוס כ-16 מינים, כולם מוגנים ורובם אנדמיים לארץ ישראל.

בארץ ידוע האירוס על פי שלוש קבוצות גידול עיקריות: האירוס ההולנדי, זני מכלוא של אירוס ההיכל ואירוס גרמני שהוא ירוק עד.

אירוס הולנדי (IRIS HOLLANDICA)

האירוס ההולנדי הוא צמח בעל בצל שעליו מאורכים ודמויי סרגל. הפרחים גדולים ובודדים ונישאים על עמוד תפרחת זקוף ואורכם מגיע ל-9-12 ס"מ. בין הזנים המסחריים אפשר למצוא מספר קבוצות צבעים, העיקריים שבהם: כחולים, צהובים, לבנים, וזנים מגוונים בצהוב ולבן.

• הכנת הקרקע: האירוס גדל היטב באדמה מזובלת. יש לעדור לעומק של כארבעים ס"מ ולהטמין את הבצל בעומק של 10 ס"מ ובמרווחים של 20 ס"מ ולכסות בכחמישה ס"מ אדמה.
• מועד שתילה: סתיו (אוקטובר-נובמבר).
• פריחה: באביב (מרץ-אפריל). 
• דרישה לתאורה: אור מלא.

עם התייבשות העלווה, הבצל נכנס לתרדמת קיץ ומתעורר מחדש בסתיו העוקב. לאחר שהעלים מתייבשים, מוציאים את הבצלים מהאדמה ומאחסנים אותם בכלים פתוחים ומאווררים ובמקום מאוורר בטמפרטורה של כ-25 מעלות.

במהלך תקופת הגידול האירוס מתרבה. סביב בצל האם נוצרים בצלצלים אותם ניתן לאסוף בסוף עונת הגידול. יש לאחסן את הבצלצלים לתקופת הקיץ. את הבצלצלים שותלים בסתיו בנפרד והם יפרחו לאחר עונת גידול נוספת.

יתרון נוסף: אפשר לקטוף את הפרח והוא נשמר היטב באגרטל.

אירוס ההיכל (IRIS ONCOCYCLUS)

לקבוצת אירוסים זו שייכים היפים והמרשימים מבין פרחי ארצנו. אירוס זה הוא בעל קנה שורש המצמיח בסתיו עלים זקופים דמויי חרב. הצמח מצמיח מספר עמודי פריחה וגובהו
כ-60 ס"מ. בראש כל עמוד פריחה נישא פרח הדור וגדול.

בארץ טופחו על ידי דוד שחק ז"ל מקיבוץ טירת צבי מספר זני מכלוא המשמשים לגינת הנוי.

צבע פרחי המכלוא הוא מגוון וגודלם כ-10 ס"מ. להצלחת גידול זני אירוס ההיכל יש להקפיד על מספר כללי אצבע.

• מועד השתילה: סתיו.
• מיקום: בחלקה שאינה מושקת בקיץ ואף אינה קרובה לערוגות או למדשאה המושקות בקיץ. בחורף מסתפק אירוס ההיכל במי הגשמים ורק בשנים שחונות במיוחד יש לעזור לו. בתום עונת הגידול אין להוציא את קנה השורש מהקרקע.

לאחר מספר שנות גידול נוצר גוש גדול ויפה ואז ניתן להוציא את קנה השורש מהקרקע, לפרק ולאחסן בתנאים הדומים לאחסון בצלי האירוס ההולנדי ולשתול בסתיו הבא.

אירוס גרמני (ירוק עד) (IRIS GERMANICA)

ידוע גם בשם אירוס מזוקן. קבוצת אירוסים זו, שלה עשרות זנים ידועים, משווקת בארץ בצורה של צמחים ירוקי עד.

• פריחה: מאי-יוני.

צמחים אלו הם בעלי קנה שורש ומוצאם מארצות הים התיכון. עליהם ארוכים ורחבים. הצבעים השכיחים הם: כחול, לבן, אדום, ורוד, סגול וארגמן. יש גם זנים בעלי שני צבעים. קבוצת אירוסים זו גדלה בכל סוגי הקרקעות, לרבות קרקעות כבדות.

• מועד השתילה: בסתיו או באביב.

האיריס הגרמני מעדיף אור מלא אך הוא יצמח גם בתנאי תאורה מופחתת.

מדי כמה שנים כדאי לדלל את גוש הצמח. דילול הגוש נעשה בחודש אוקטובר. מוציאים, מחלקים את קנה השורש, חותכים את העלים בגובה של 15-20 ס"מ ושותלים מייד.

לאחר הפריחה רצוי לקטוף את העלים היבשים על מנת לסייע לצימוח הצעיר המתפרץ באביב ולמנוע מחלות.

האירוס הגרמני על זניו השונים טוב גם כפרח קטיף.

*הכותבת היא אגרונומית במשתלת אסא בצלי פרחים – מושב בצרון.