נרקיסים לריח וצבע

מאת: ורדה אוזילבסקי

פריחה חורפית יכולה להפוך את החורף הקר למשהו שמחמם את הלב. תנסו את זה עם ערוגת נרקיסים מגוונת שתפרח מחודש דצמבר ועד לחודש אפריל.

צמחי הבצל והפקעת, הגיאופיטים, הנם צמחים בעלי איבר אגירה וניצני התחדשות תת קרקעיים. עובדה זו עושה צמחים אלה מותאמים לגננות גם בתנאי אקלים קשים. הגיאופיטים הנם נוחים לטיפול ובטוחים לפריחה. להישגים מרשימים יגיעו גם גננים מתחילים ולא רק גננים מומחים.

אחד ממיני הגיאופיטים שקל לגדלם הוא הנרקיס, המתאים לשתילה כמעט בכל אזורי הארץ. הנרקיס הוא מהידועים בפרחי הבר שבארץ ובעבר היה מהנפוצים שבהם. מאות זני תרבות של נרקיסים גדלים בגינות הנוי ברחבי העולם.

שתילת נרקיסים בקבוצות יוצרת כתמי צבע מרשימים, והיא אפשרית במסלעות, אדניות ועציצים פורחים. השתילה אפשרית במיכל קנוי ובכלי מזדמן כמו צמיג או כל כלי קיבול אחר.

בארץ נפוצים זנים השייכים לשני מיני נרקיס: נרקיס טזטה ונרקיס חצוצרה.

נרקיס טזטה (Narcissus Tazetta)

מוצאו באסיה, אפריקה, ומאזור הים התיכון ועד סין ויפן. פירוש השם הלטיני של המין הוא "קערה", וזה מתייחס לעטרה דמוית הקערה שבפרח הנרקיס.

לנרקיסים השייכים למין זה תפרחת דמוית סוכך הנישאת על גבעול חסר עלים. התפרחת בת 3-20 פרחים (תלוי בזן), קוטר הפרח כ-3.5 ס"מ, וגובה עמוד התפרחת 35-50 ס"מ. הפרח בעל עטיף כותרתי, צבעו בהתאם לזן: לבן, צהוב, כתום. במרכז הפרח עטרה דמוית קערית, שצבעה כתום, צהוב או לבן, תלוי בזן. הפרחים מדיפים ריח עז ונעים.

למין זה שייך הנרקיס המצוי – "מלך הביצה" (תואר זה בא לו משום תפוצתו הרחבה בעמקים, בהם מצויה אדמה כבדה רוויה במים). אזורי תפוצתו הראשונים היו ביצה ומישור וכן אזורי ההר. עם ניקוז הביצות ועיבודי הקרקע האינטנסיביים נעלם הנרקיס המצוי מרבים מאזורי תפוצתו הראשונים. היום ניתן לגדל בגינה זן תרבותי,
נרקיס ריחני (N. chinese sacred lily), הדומה לו מאוד בתכונותיו. לשני הזנים תפרחות דמויות סוכך, כל פרח בתפרחת הוא בעל עלי כותרת לבנים ועטרה כתומה, והפרחים ריחניים ומשכרים.

נרקיס חצוצרה (Narcissus Trumpet)

מוצאו מאירופה. לנרקיס החצוצרה גבעול פריחה הנושא פרח אחד גדול ומרשים ביופיו. הפרח בעל חצוצרה או עטרה שאורכה גדול או שווה לאורך עלי הכותרת.

זני נרקיס החצוצרה נבדלים בצורת הפרח, גודלו, צבעו, גובה עמוד התפרחת ותקופת הפריחה. לסוג זה קשת מגוונת של צבעים: לבן, צהוב, אדום, כתום, סלמון-ורוד.

הנחיות שתילה וטיפול

• שתילה: תקופת השתילה של הנרקיסים היא הסתיו. לאחר השתילה יש להקפיד על קרקע לחה. בצל שנבט וסובל ממחסור במים ייגרם לו נזק רב. במהלך תקופת הגידול, כשהעלווה ירוקה ומפותחת, יש להשקות בהתאם לצורך. עם התייבשות העלווה מומלץ להפסיק להשקות.
• את הנרקיסים מקבוצת הטזטה ניתן לשתול החל מאוקטובר. כל בצל מצמיח שושנת עלים מאורכים. מועד הפריחה הוא בהתאם לזן. הפריחה נמשכת משבועיים ועד חודש. בגמר הפריחה העלווה נותרת ירוקה. בסוף האביב – תחילת הקיץ, העלווה מתייבשת והבצלים נכנסים לתקופת תרדמה עד לסתיו הבא.
• את בצלי נרקיסי החצוצרה שותלים במרחק של 5-10 ס"מ. הגומה תהיה בעומק שיאפשר כיסוי הבצל בכ-5 ס"מ אדמה.
• דרישות אור: שמש מלאה או חצי צל. נרקיסי החצוצרה מעדיפים אקלים קריר ולח. באזורים חמים עדיף לשתול אותם באזורים מוצלים בגינה. רצוי לשתול סוג זה רק כאשר טמפרטורת הסביבה יורדת לקראת סוף הסתיו.
• דישון: נרקיסים, כמו כל בצלי הפרחים, יגדלו ויפרחו גם ללא תוספת דישון, משום שבבצלי הנרקיס ישנו מזון האגור בגלדי הבצל. 
• אחסון: עד לשתילה יש לאחסן את הבצלים במקום קריר ומאוורר, בטמפרטורה של כ-25 מעלות. האחסון חייב להיעשות בכלים פתוחים ומאווררים. אין לאחסן בתוך שקיות פלסטיק או כלי פלסטיק אטומים.

טיפ: ריבוי וחידוש הפריחה

לנרקיס בצל רב-שנתי. זהו בצל הבנוי בעיקרו מגלדים בשרניים היוצאים מגבעול קצרצר הנקרא "עוגת בצל". בבסיסי הגלדים נמצאים ניצני התחדשות. הניצנים הצדדיים יכולים להתפתח לבצלים חדשים, הניתנים להפרדה מבצל האם בסוף עונת הגידול.

בצל האם גדל ומסביבו נוצרים בצלצולים. אלה גדלים, ועם השנים נוצר גוש צפוף מאד. בגלל הצפיפות, הבצלים אינם מגיעים לגודל פריחה. בצל קטן מצמיח עלווה ואינו פורח. במצב כזה הפריחה נפגעת, נוצרים פחות פרחים והפרחים קטנים יותר.

הפתרון המומלץ: לאחר התייבשות העלווה, יש להוציא את הבצלים מהאדמה, להפריד בין בצל האם והבצלים החדשים, לאחסן ולשתול בסתיו הבא.

זני נרקיסים לשתילה סתווית